החלטה בתיק ב"ש 4571/07

א. ההליך

1.       בתאריך  24.10.2007 הורתי על מעצרו של המבקש עד לתום הליכים המתנהלים נגדו בתיק פ"ח 4054/07. ההחלטה על מעצרו של המבקש ניתנה בעקבות הודעה שמסרה באת כוחו של המבקש, כי היא מסכימה למעצרו של המבקש, בשמירת זכותו של המבקש לבקש בעתיד, ללא כל תנאי, לשחררו מהמעצר, ובכלל זאת - מבלי שיהיה עליו להצביע על שינוי נסיבות.

2.       בבקשתו שלפני עותר איפוא המבקש להורות על שחרורו מהמעצר, ומכיוון שעד עתה לא התקיים דיון לגופו של עניין, ומעצרו של המבקש נעשה בעקבות הסכמתו לכך, אבחן עתה מחדש את בקשת התביעה למעצרו של המבקש מתחילתה.

ב. הרקע

3.       במסגרת הבקשה שב אני לדון באירועים שאירעו בישוב ערב אל עראמשה, שבגבול הצפון, בתאריכים 11.8.2007 ו- 12.8.2007, וליריבות ארוכת שנים בין שתי משפחות המתגוררות בישוב זה, והן משפחת סוידאן מחד גיסא ומשפחות עלי ומזעל מאידך גיסא.

4.       על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 11.8.2007 נורו יריות בישוב, ובעטיין נפגע אחמד עלי, שהוא בן דודו של המבקש. נטען, כי בעקבות יריות אלה קשרו המבקש (הוא הנאשם מס' 2 בכתב האישום) ושני חבריו לכתב האישום (הנאשמים 1 ו- 3), ואדם נוסף, קאסם עלי שמו (העומד לדין על פי כתב אישום נפרד), לפגוע באחד מבניה של משפחת סוידאן.

5.       עוד נטען בכתב האישום, כי למחרת היום בו נורו היריות, בתאריך 12.8.2007, הצטיידו המבקש ושלושת חבריו באקדחים, ויצאו לנקום את נקמתם משפחתם בבני משפחת סוידאן על פציעתו של קרובם. באותו בוקר יצאו פארס סוידאן ושני בניו לעבודת יומם, ובסביבות צומת גרנות נקלעו למארב שהניחו המבקש וקרוביו. המבקש וקרוביו ניהלו מרדף קצר אחרי מכוניתו של פארס, והשיגו אותה, ונטען כי המבקש ובן דודו קאסם, ירו יריות לעבר פארס סוידאן ובניו, ויריות אלה גרמו למותו של פארס.

6.       המבקש עומד איפוא לדין באשמה כי רצח את פארס, ומיוחסות לו אף עבירות נוספות, והן: ניסיון לרצח (המתייחסות לבניו של פארס), עבירות בנשק וקשירת קשר לבצע פשע.

7.       כאמור, המבקש נעצר בעקבות הסכמת באת כוחו למעצרו, ועתה עותר הוא לשחררו מן המעצר.

ג. טענות המבקש

8.       המבקש טוען, כי הראיות הלכאוריות שנאספו נגדו כורסמו בעת האחרונה, ועוצמתן נחלשה. לטענתו, הנאשם מס' 1 בכתב האישום (עלאא עלי) סיפר למדובב בתא המעצר, כי רק קאסם ירה במנוח, ואילו הנאשם מס' 3 (סאמי עלי) נקב בשמו של המבקש, כמי שירה ביחד עם קאסם, רק משום שרצה להפליל את המבקש מתוך תקווה שהדבר יביא לשחרורו  מהמעצר. המבקש מוסיף וטוען, כי אחיו של המבקש מסר גרסה התואמת את גרסתו של המבקש עצמו, ולפיה רק קאסם עלי ירה במנוח, ואילו המבקש ישב במושב האחורי במכונית ולא הייתה לו כל יכולת לשלוט במכונית.

          עוד מוסיף המבקש וטוען, שאף בניו של המנוח לא זיהו אותו כמי שביצע את הירי, ולמעשה זיהו אך ורק את קאסם.

          עם זאת, המבקש מודה, אף בבקשתו שלפני, כי גרסתו "קושרת אותו לקשירת קשר לנקום בפציעת אחיו של סאמי (הנאשם 3) במובן זה כי תכנן עם אחרים להפחיד את המנוח ולא לרצוח אותו".

9.       על רקע טענות המבקש בדבר החלשות עוצמת הראיות הלכאוריות, עותר איפוא המבקש לשחררו מן המעצר, ולחילופין לשחררו לחלופת מעצר, אותה הוא מציע לקיים אצל קרובי משפחתו בעיר באר שבע, המרוחקת מרחק רב מהישוב ערב אל עראמשה, שם אירעו האירועים.

ד. ראיות לכאורה

10.     הנאשם מס' 3, הוא בן דודו של המבקש, שישב במכונית בה נסעו הקושרים במושב האחורי, דהיינו - ליד המבקש, מסר בחקירתו כי המבקש ירה מאקדח שהחזיק בידו לעבר המנוח.

          אמנם, המבקש טוען, כי הנאשם מס' 3 הפלילו "סתם", מתוך תקווה שבהפלילו את המבקש יביא הדבר לשחרורו מהמעצר. ואולם, בשלב הנוכחי אין בית המשפט בוחן את אמיתות הגרסאות המונחות לפניו, ואמיתותן תבחן במהלך הדיון בתיק העיקרי. אמרתו של הנאשם מס' 3 היא בגדר ראיה לכאורה המספיקה בשלב זה לצורך בחינת השאלה אם יש להוראות על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים.

11.     מעיון בחומר החקירה התרשמתי, כי הראיות בדבר ביצוע הירי, ככל שהן מתייחסות למבקש, אינן חד משמעיות, ומכל מקום, להתרשמותי, עוצמתן חלשה מעוצמת הראיות המזהות את קאסם כמי שביצע את הירי שגרם למותו של המנוח. על כן, לצורך בחינת הבקשה שלפני מוכן אני ללכת בדרך הנוחה למבקש, ולהניח, כי הראיות המזהות אותו כמי שירה במנוח הן ראיות שעוצמתן חלשה.

12.     ואולם, גם הנחה זאת לא תביא למבקש את התוצאה המיוחלת, דהיינו - שחרורו מהמעצר.